אלכס לוין: "אמן שלא נמצא באינטרנט יישאר אלמוני"

אנחנו מדברים על אמן שקיבל טלפון ממייסד פייסבוק – מארק צוקרברג כדי להתנצל על מחיקת העמוד של אלכס לוין. החשבון שלו שוחזר, בעוד הסיפור עורר סנסציה והסב תשומת לב לאמנות שלו. שאלנו את האמן על הישגים, פוליטיקה באינטרנט, שיעורים מהתלמיד של רנה מגריט וגורמים מכריעים אחרים. וכמובן, גילינו - בכמה?...

אלכס לוין Alex Levinיצירותיו של וידוי על אהבת ישראל - מדינה אליה עבר מקייב לפני 15 שנה. שמש חרכה את ירושלים, עיר החגיגות - תל אביב או זקנים אפור זקן שפוף על ספרים: לא משנה מה הוא מצייר, יצירות המופת שלו חדורות בתחושה הזו. למרות העובדה שחלק ניכר מציוריו מוקדש ליהדות, אלכס הוא אדם חילוני ולא דתי.

זה אולי נשמע כמו פרדוקס, אבל האמן חייב את רוב תהילתו לעובדה שפייסבוק מחקה את העמוד שלו לאחר שמשתמשים רבים בערבית ברשת החברתית התלוננו על כך שתמונות ירושלים בציוריו של לוין הן "פרובוקטיביות".

זה נובע בעיקר מהעובדה שהאמן מרשה לעצמו לתאר את העיר כפי שהוא רואה אותה מבלי לחשוב על תקינות פוליטית. והוא רואה בו יהודי בלעדי, ללא מסגדים או מפעלים מוסלמיים אחרים. עם זאת, העמוד שוחזר עד מהרה לאחר שמאות מעריציו שלחו מכתבי מחאה לפייסבוק, בטענה כי העמוד של האמן אינו מכיל חומר מעורר.

"אלכס, האם זה היה מעצבן לראות איך אמן חי ומצייר את כל חייו, אבל מתפרסם בכל העולם רק אחרי שהדף שלו נמחק מרשת חברתית?"
"לא ממש, לא. ובכל מקרה, זה סיפור די ישן. זה קרה בפסח לפני כשנתיים. מישהו לא אהב את מה שאני מצייר. אני מצייר את ירושלים איך שאני רואה אותה. אני לא מצייר מסגדים ושרידים מוסלמים. בהתחלה הייתי מוטרד. העמוד שהקדשתי לו כל כך הרבה זמן, העמוד שאני משתמש בו לחלוק אמנות ואהבת ישראל נעלם פתאום. זה היה כאילו מעולם לא היה קיים. כשמארק צוקרברג שמע על התקרית הזו, הוא התקשר אליי להתנצל ותוך כמה דקות הדף שלי חזר לפעול. אבל בסך הכל, זה רק מועיל לי. בזמנו היו לי רק כ-30 אלף עוקבים, והיום יש לי בערך 70..."

"מה המשמעות של רשתות חברתיות עבורך כאמן?"
"אני חושב שחשוב ללכת עם הזמן. התפתחויות מודרניות בטכנולוגיה נותנות לאמן הרבה הזדמנויות להתפרסם. אמן שחי בעולם הקטן שלו ונשאר מחוץ לאינטרנט ומהרשתות החברתיות יישאר אלמוני. חשוב להשתמש בטכנולוגיה חדשה על מנת לקדם את העבודה שלך. אני לא צריך לרוץ מגלריה לגלריה ולבקש מהם להציג את העבודה שלי. גלריות מוצאות את עבודתי דרך האינטרנט ו הֵם באנו me לקנות את הציורים שלי. היום אני במרחק 'קליק' אחד משיתוף הציורים שלי עם העולם. האינטרנט פותח את הדלת לעולם חדש לגמרי, וחבל שלא כל האמנים עושים בו שימוש”.

"ישראל היא מדינה צעירה למדי. האם נכון לומר שהיום לישראל יש בית ספר משלה לאמנות, או שכל אמן שייך לבית הספר לאמנות של ארצו או של המורה שלו?".
"רוב האמנים שהגיעו לכאן מאירופה בשנות ה-60 וה-70 הביאו איתם בתי ספר משלהם. אבל כל אחד מהם הביע זאת בצורה חדשה. זה השתנה בישראל, הפך להיות פחות או יותר פרימיטיבי ומופשט, כביכול. כאן מתחילים אמנים לראות את העולם דרך פריזמה ישראלית, בעיניים של ילד. וזה, אגב, סגנון מאוד מעניין. אז כן, אפשר לומר שיש בית ספר ישראלי קצת מבוסס לאמנות. לחלק מהאמנים יש כאן ציורים שנמכרים ב-100-200 אלף דולר".

בכלל, יש הרבה אמנים טובים בישראל שכדאי ללמוד מהם. אחד האהובים עלי הוא ראובן רובין. הוא עבר מרומניה לארץ ישראל בשנת 1912. כשאני מצייר את ירושלים, אני זוכר את העבודות שלו: אין בהן שום דבר מיוחד, אבל הן מחממות את ליבי.

"אנחנו יכולים לראות שהנושאים של הציור שלך מוקדשים לישראל, אבל היינו רוצים גם לדעת משהו אחר: האם המדינה השפיעה על סגנון ואופן הציור שלך?"
"הגעתי לכאן כשהייתי בן 15, אחרי שלמדתי בבית הספר לאמנות בקייב, ואני לא יכול להגיד שהיה לי אז סגנון משלי. כשהגעתי לארץ ידעתי שאני רוצה לצייר אבל לא ידעתי מה ואיך. והיה לי מזל לפגוש מורה נפלא. ברוך אלרון הוא צייר ברמה עולמית. הייתי אומר שהוא הסוריאליסט הגדול השלישי אחרי סלבדור דאלי ורנה מגריט.

ברוך אלרון דיבר עם סלבדור דאלי והכיר אישית את מגריט. הוא למד בסטודיו שלו בבלגיה עד שמגריט אמר שאין דבר נוסף שהוא יכול ללמד את אלרון".

... אז המאסטר הזה גדל ויצר את עבודתו מוקף באמנים ברמה עולמית. אלרון נולד ברומניה ועבר לישראל שם הקים משפחה. יש כל כך הרבה סמליות, מיסטיקה וקבלה בציורים (אחת מיצירותיו מתוארת בצד שמאל). כשנכנסתי לעולם הזה בגיל 15, מעולם לא הבנתי עד כמה האמן הזה גדול ומפורסם. בהתחלה אלרון סירב לקחת אותי. היו לו תלמידים בוגרים בבית הספר שלו, חלקם בני 60. ואני הייתי בן 15! חוץ מזה, הוא לא חשב שאני מספיק טובה. בסופו של דבר למדתי מאלרון במשך 10 שנים, ובמשך 10 שנים ספגתי את כל מה שהיה לו לתת לי כמורה. הוא השפיע מאוד: הוא לימד אותי לחשוב ונתן לי גל של אנרגיה. אחרי הכל, סוריאליזם הוא סגנון מורכב. חשוב לא רק לצייר אלא גם לחשוב מחוץ לקופסה. אבל זה לא אומר שאני מחקה רק את הסגנון של המורה שלי, לא. הוא לימד אותי את טכניקות הציור של 15^th - 16^th מֵאָה.

"יחד עם ישראל, מדינה שהכי השפיעה עליי, הכישורים והאור האלוהי כאן מרכיבים את הסגנון שלי. אני אוהב כל אבן וכל פרח בישראל כי הכל כאן ניתן לנו מלמעלה. עילה זו לא ניתנה לנו ללא סיבה מיוחדת. משם אני לוקח את האנרגיה שלי".

"כשאני מסתכל על העבודה שלך, אני משייך אותם לציורים של דאלי ולקבלה..."
"אני לא יכול להגיד שאני בקיא בקבלה. כלומר, אנשים לומדים את זה כל חייהם. אבל קצת ידע הגיע אלי מהמורה שלי. לפעמים אין לי מושג איך אני מעלה רעיונות לציורים שלי. אני איכשהו רואה את הסמלים האלה, ואני לא יודע מאיפה הם באים. מהקבלה, מאיפשהו מעל ודרך פרק היד שלי. אמן הוא, במהותו, המתווך בין אלוהים לפרק כף היד."

"אתה מרבה לצייר את תל אביב. עם זאת, אנשים רבים מתעלמים ממנו לעתים קרובות. ירושלים היא עיר קדושה, חיפה היא מכה עבור חוזרים מברית המועצות לשעבר, אבל רק כמה אמנים כמו תל אביב..."
"למען האמת, לקח לי קצת זמן לאהוב את תל אביב בעצמי. זו לא בדיוק אהבה ממבט ראשון. תמיד אהבתי את ירושלים ואת ונציה, ולעולם לא הייתי חושב שאתאהב ואתחיל לצייר את תל אביב. הכל התחיל כשביקשו ממני לצייר סדרת ציורים לרגל יום השנה המאה לתל אביב שנחגג בשנת 2009. תהיתי, מה אני יכול לצייר? הסתובבתי בעיר וניסיתי להסתכל על המוכר במקומות באור חדש. ואז הבנתי כמה זה באמת יפה ושאני יכול לעשות סדרה מאוד מעניינת של ציורים. בהתחלה תכננתי קורס של חמישה או שישה ציורים..."

… עכשיו אני מצייר כל הזמן את העיר הזו.

"תל אביב היא עיר שאתה חייב להתאהב בה. יש בה מקומות יפים להפליא, ויש סיבה טובה לכך שהיא הוכנסה לרשימת אונסק"ו כ'עיר לבנה'! זהו המקום היחיד בו השתמר בניין שנבנה בסגנון הבאוהאוס. ושדרות רוטשילד בשבילי זה כמו ג'יברני למונה. אפשר לצבוע את הרחוב הזה כל החיים - הוא נראה אחרת בכל פעם שמסתכלים עליו! או שכונת נווה צדק, שהיא השכונה הראשונה שנבנתה בתל אביב... יש כאן כל כך הרבה בניינים יפים שנמצאים כעת בשיקום".

"שדרות רוטשילד בשבילי זה כמו ג'יברני למונה!" - אלכס לוין

בשבילי זו עיר של אהבה ונוער. אני הולך ברחובותיה, מסתכל על העוברים והשבים ולפעמים אני תוהה האם אלה האנשים ש"ירדו" מהציורים שלי או שאנשים "ימשכו" עליהם...

אלכס לוין. מתוך "סימפוניית הגשם". "ויוואלדי, 12 סונטות לכינור" (הנה קישור שמע).

"אלכס, יש לך סדרה גדולה של עבודות - 'מסכות קרנבל ונציאניות'. עיר של חגיגות, עיר קרנבל. האם זה מאחד עבורך את ונציה ותל אביב?"
"אף פעם לא באמת חשבתי על זה. למרות שאולי אתה צודק. תל אביב היא עיר שלעולם לא ישנה. הוא מלא חיים יום ולילה. זה מלא באנרגיה. כמו קרנבל. אתה לא יכול לֹא לאהוב את תל אביב. אני מנסה לנסוע לוונציה לקרנבל כל שנה. אני הולך, מסתכל ומצלם. ואז זמן מה לאחר מכן - לא מיד - נולדים ציורים.

"אתה מצייר ציורים בנושאי ישראל ויהדות בצבעים חמים. לפעמים זה מרגיש כאילו הציורים מקרינים חום. האם זו השפעה שתכננת לה?"
"כן, אני אוהב את הצבעים האלה. חום, צהוב, כתום ואולי אדום. אלה הצבעים שבהם אני מסיים את הציורים שלי. המורה שלי לימד אותי טכניקות של אמנים מתקופת רמברנדט.

כשהציורים שלי מתייבשים, אני נותן לו חיים ואנרגיה על ידי הוספת כמה שכבות של שלושה או ארבעה מהצבעים האלה. כך אני גורם לציורים שלי להקרין את האור העמוק של רמברנדט".

"'בנק מזרחי' רכש כמה מהציורים שלך כדי לתמוך ביוזמת הפורום העולמי ליהדות דוברת רוסית לקידום אמנותם של אמנים חוזרים. האם אמנות החוזרים זקוקה לתמיכה מיוחדת?"
"אני כבר לא מחשיב את עצמי כחזר למדינה. הגעתי לישראל בשנת 1990 בגיל 15. אני 'צבר' עכשיו. אמנים מודרניים חוזרים לארץ אינם זקוקים לתמיכה כמו העלייה מברית המועצות לשעבר. אבל אם מישהו רוצה לעזור ולקדם אותו, זה תמיד ראוי לשבח ונעים”.

"תגיד לנו, האם אמן בישראל יכול להתפרנס רק מציור?"
"כשאני אומר שאני אמן, אנשים לרוב לא מבינים מה אני עושה.

"הבת שלי בת השבע אומרת: 'אבא, אתה לא עובד. אתה יושב בבית ומצייר כל היום'".

"אנשים לא מבינים שזו עבודה, ולא קלה. אבל אם אמן יציב לעצמו מטרה וידבק בה, הוא יכול להצליח מאוד. אולי אני אחד האמנים הבודדים בישראל שיכולים להתפרנס רק מציור. אבל ככה זה בכל העולם! אמן חייב להאמין במה שהוא עושה. הוא צריך לצייר מהלב, לא לפי דרישת הלקוח הפוטנציאלי. לי חשוב לצייר את מה שאני מרגיש ומה שאני רואה. אמן חייב להיות מסוגל לדבר, ואז הצופה ירגיש את הרעיון מאחורי הציור".

"אתה מקבל הזמנות לפורטרטים, למשל? או שאתה חי רק ממכירות הציורים שלך?"
"אני ממעט לקבל הזמנות ואני לא באמת עושה פורטרטים. זה לא מקור ההכנסה העיקרי שלי. אני מרוויח בעיקר כסף ממכירת הציורים שלי בתערוכות ובפייסבוק”.

"מה המחיר הממוצע של הציורים שלך?"
"איפשהו בין 5 ל-15-20 אלף דולר. הייתי אומר שהציורים שלי נמצאים באמצע טווח המחירים. אני מוכר גם הדפסים של הציורים שלי על קנבס. זה פחות יקר."

"כמה ציורים אתה מוכר בשנה?"
"אני לא יודע. יש לי מנהל שעוסק במכירות כולל אספנים וסוחרים. אני מקבל מאות מכתבים מכל העולם".

"ברור שאתה מוכר הרבה ציורים כדי שהמנהל שלך ירוויח מהעבודה איתך. אז אמן בישראל יכול להתפרנס רק מכישרונו?"
"טוב, זה תלוי באיזה סוג של חיים. אני לא צריך הרבה. הדרישות שלי הן ממוצעות".

"אבל אתה מרוויח מספיק כדי ללכת לקרנבל בוונציה..."
"כן, זה נכון. ואני מאוד שמח שאני נהנה מתחביב העבודה שלי".

"לא מזמן התחלת לעבוד על סדרת ציורים חדשה - 'נס ישראל'. אתה יכול לספר לנו קצת יותר על זה?"
"הסדרה הזו עדיין בפיתוח, מכיוון שהיא דורשת הכנות ממושכות. אני עובד על זה כבר שנתיים, אוסף עיתונים ישנים שמזכירים את ההיסטוריה של בניין וקיומה של ישראל. הקונספט של הסדרה החדשה שלי מבוסס על העיתונים מ-1948 עד 1973. קשה מאוד למצוא אותם והם עלולים להיות יקרים מאוד. המחירים יכולים להגיע לאלף דולר. חלק אני קונה בשווקי עתיקות, חלק אני מקבל בדואר מאנשים. יש אפילו דוגמאות שאני מפחדת לגעת בהן אחרת הן יתפוררו, ובגלל זה אני משתמשת בפינצטה. אחד החדרים שלי מלא בעיתונים האלה".

"'נס ישראל או שורשים' מצויר על גזרות מעיתוני הוינטג' האלה. אני יוצר קולאז' של הגזרות האלה שקשורות לישראל. בטכניקה מיוחדת אני מדביקה אותם על הקנבס ומציירת תמונה שקשורה למסרים בקולאז'. התחלתי את הסדרה עם דיוקנו של דוד בן גוריון והכרזה של הניו יורק טיימס מה-15 במאי.^th 1948 שהוכרזה מדינת ישראל. חשוב לי להראות לכל מי שעמד מאחורי ראשיתה של המדינה”.

"...יהיו גם ציורים נוספים הקשורים להרצל, גולדה מאיר, משה דיין. ולמעלה יהיה החזון שלי לגבי האנשים האלה והעובדות שקשורות אליהם. אני גם מתכנן לעבוד על ציורים המוקדשים לחטיפת המוסד של פושע צבאי נאצי – אדולף אייכמן, ומשפטו ב-1961, טבח נבחרת ישראל באולימפיאדת 1972 במינכן. רוב הציורים ייעשו בשחור לבן, אבל לפעמים יהיה קצת צבע".

"אני גם עובד כעת על סדרה של 12 ציורים סוריאליסטיים להנצחת השואה".

"הדרך לגיהנום". מוקדש ל-6 מיליון היהודים שנהרגו במהלך השואה. מראיין:

אינה כץ. איורים שהושאלו מהאתר הרשמי של האמן ושלו פייסבוק לדף.