ציור: עולם נעלם

שואה ציור זמין כשעתוק על קנבס ומתכת ב-2 אפשרויות: מוגבל ו לפתוח מהדורה.

- מוגבל מהדורה על קנבס מגיעה מעוטרת ביד, ממוסגרת, ממוספרת וחתומה על ידי אלכס לוין. מהדורה זו מוגבלת ל-25 הדפסים חתומים בלבד שיראו אור אי פעם. זה הופך אותו לייחודי יותר וניתן לאספנות. ברגע שהדפוס הספציפי הזה יימכר, לא יהיו מהדורות אחרות של התמונה הזו שנעשו על ידי האמן.
- פתוח מהדורה זמינה על קנבס או מתכת. קנבס מגיע עם מסגרת מלאה ובעל מראה מסורתי וקלאסי. מהדורת מתכת עשויה אלומיניום איכותי. יש לו מראה מודרני ועכשווי. מחזיר אור ומשפר את הצבעים ביצירות האמנות.

הן המהדורות המוגבלת והן המהדורות הפתוחות הן אמנות קיר מוכנה לתלייה. רפרודוקציית הקנבס מגיעה מתוחה להפליא וממוסגרת באלגנטיות כדי להוסיף נופך של תחכום לחלל שלך, מוכנה לתלייה על הקיר שלך.
כל רפרודוקציה מלווה בתעודת מקוריות, המבטיחה שתקבלו יצירת אמנות מקורית ואותנטית.

אנא ראה מידע נוסף בנוגע לרפרודוקציות המהדורות המוגבלת והפתוחה כאן
צור איתי קשר לגבי הציור הזה
ציור שמן מקורי זמין כאן

קומפוזיציה של ציור זה דורשת לפחות ידע מינימלי בהיסטוריה היהודית.

אף על פי כן, גם מי שאינו בקיא בו כלל יזהה את דמותו של משה רבנו, שיצר המאסטר הגדול של הרנסנס.

עם זאת, אלכס תיאר את משה עם כוכב צהוב של אסיר בגטו.

אולי, זה משפט לציוויליזציה האירופית, שבה היו מאוהבים יהודים מתורבתים במשך כמה מאות שנים ברציפות.

הם עזבו גטאות בשביל זה, עזבו את האנשים שלהם והשתמשו בטבילה, כמו היינריך היינה, כדי לקנות "כרטיס כניסה לתרבות האירופית".

אבל באמצע המאה המתורבתת ביותר התרבות הזו בגדה בהם, בגדה בלי להגן.

ובכל זאת, מדוע משה הגדול לא הגן על עצמו ועל עמו, מדוע איפשר להם להסיע את עצמו ואת אחיו לגטאות ולמחנות ריכוז?

מדוע לא היה משה משלו מהמאה העשרים שהיה מוביל את היהודים ממצרים האירופית אל הארץ המובטחת כשהגיע הזמן הנכון?

העלות של הכישלון הכפול הזה, התבוסה הכפולה הזו הייתה גבוהה מדי.

מי יחזיר לשולחנות השבת מנורות חגיגיות שפתאום התחילו להיראות כמו צינורות של תאי גזים?

מי יחזיר מוזיקאי לכינור, וילד לבובה האבודה שלו עם מגן דוד?

דברים האריכו את בעליהם.

נראה שהאמן רוצה להחזיר את הזמן אחורה; להרוס את המסילות המובילות לאושוויץ, עליהן חסה תעופה של בעלות הברית מסיבה כלשהי...

ורק אותיות האלפבית היהודי נותרו בחיים בציור הזה.

מכתבי צעצוע שהוגשו לילדים שהגיעו לאהeהוא אומר.

הם נמרחו בדבש כדי שלימוד התורה ייראה מתוק יותר לילדים.

גם המכתבים הללו עברו לשכחה, ​​אך הם חזרו מאוחר יותר.

הם חזרו לתוך ספרי התלמידים הישראלים, הם זורחים ליד הכניסה לבתי הכנסת ובחלונות ראווה של חנויות אופנתיות, מילות ההמנון הישראלי "כובעikva" ("התקווה") ארוגים מהם.

ועדיין אפשר להשתמש בהן כדי להרכיב את המילים האלמותיות, שחוזרות על ידי היהודים בכל העולם, "שמע ישרא"eאני!" (שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!)

וכך זה יהיה לנצח!