מדוע הרבי מליובאוויטש מעולם לא ביקר בישראל? האם זו אמירה אמיתית?

1. מנהיגות ואחריות: כמנהיג תנועת חב"ד-ליובאוויטש העולמית, ראה הרבי את עצמו כאחראי לרווחתם הרוחנית והחומרית של יהודים ברחבי העולם. הוא האמין שנוכחותו הפיזית נחוצה ביותר במטה חב"ד בברוקלין, ניו יורק, שם יוכל להדריך את התנועה, להיפגש עם חסידים, לענות על שאלות ולתת עצות רוחניות. עזיבת הבסיס שלו עלולה לשבש זרימה זו של הדרכה וחיבור.
2. גישה וזמינות: על ידי שהייה במקום אחד, הרבי הבטיח שהוא יהיה זמין כל הזמן לכל מי שזקוק לעצותיו, לברכותיו או להדרכתו. אם הוא נוסע לישראל, זה היה מגביל את הגישה שהייתה לאנשים במקומות אחרים בעולם אליו. הרבי הדגיש שכמנהיג עליו להיות נגיש לכל, ללא קשר למקום.
3. הימנעות מחביבות: הרבי הביע חשש שביקור בישראל עלול להיתפס כמתן עדיפות לקהילה אחת על פני אחרים. מכיוון שלתנועת חב"ד היו שליחים (שלוחים) וקהילות בכל העולם, הוא רצה להימנע מכל תחושת העדפה על ידי ביקור במדינה אחת ולא אחרת. תחושת השוויון וההגינות הזו הייתה מכרעת לפילוסופיית האחדות היהודית שלו.
4. שיקולים תיאולוגיים: יש הסבורים שהיו שיקולים רוחניים ומשיחיים עמוקים יותר. הרבי נודע באמונתו העמוקה בביאת המשיח (המשיח) ובגאולה הסופית. ייתכן שהוא חש שביקורו הראשון בישראל כרבי צריך להיות באותן נסיבות גאולה, שבהן העם היהודי יתכנס בארצו בשלום ובאחדות.
5. עמדה סמלית: החלטת הרבי שלא לבקר בישראל נתפסה גם בעיני חלק כעמדה סמלית המדגישה כי הגאולה האמיתית תגיע רק כאשר כל היהודים יוכלו לחזור בבטחה לישראל בימי המשיח. עד אז הוא התמקד בהפצת תורה, חינוך יהודי וקיום מצוות ברחבי העולם כדי להביא לגאולה זו.

בסך הכל, החלטתו של הרבי שלא לבקר בישראל הייתה מחושבת בקפידה, בהתאם לסגנון מנהיגותו, אמונותיו הרוחניות ומחויבותו לחסידיו ברחבי העולם.

הרב מליובוביץ