אמנות ישראלית מודרנית מתייחסת לאמנות החזותית המיוצרת בישראל מסוף המאה ה-19 ועד היום. הוא מקיף מגוון רחב של סגנונות, מדיומים ותנועות, המשקפים את הנוף התרבותי והפוליטי המגוון של המדינה.
חלק מהתנועות והסגנונות המרכזיים באמנות הישראלית המודרנית כוללים:
- בית הספר "ארץ ישראלי": תנועה זו, שקמה בתחילת המאה ה-20, ביקשה ליצור אמנות וזהות ישראלית מובהקת על ידי תיאור נופי ואנשי ארץ ישראל.
- קבוצת "אופקים חדשים": קבוצת אמנים זו, שהתגבשה בשנות ה-1930, ביקשה להתנתק מהסגנון המסורתי, הריאליסטי, של אסכולת "ארץ ישראל" ולהתנסות בצורות מופשטות ומודרניסטיות.
- קבוצת "האופקים החדשים": קבוצת אמנים זו, שהוקמה בשנות הארבעים, ביקשה ליצור סגנון חדש שישקף את המציאות של המדינה והחברה היהודית החדשה.
- ריאליזם חברתי: סגנון זה, שצמח בשנות ה-1950 וה-1960, התמקד בתיאור הסוגיות החברתיות והפוליטיות העומדות בפני ישראל, כמו השואה ומצבם של עולים חדשים.
- קבוצת "אופקים חדשים": קבוצת אמנים זו, שהוקמה בשנות ה-1970 וה-1980, התמקדה בחקר המורכבות של הזהות הישראלית והקונפליקט המתמשך במזרח התיכון.
- אמנות ישראלית עכשווית: כיום האמנות הישראלית ממשיכה להתפתח ולהתחדש, עם מגוון רחב של אמנים עכשוויים הפועלים בסגנונות ומדיומים שונים, לרבות ציור, פיסול, צילום ואמנות דיגיטלית.
אמנם אלו הן רק כמה דוגמאות לתנועות וסגנונות המרכיבים את האמנות הישראלית המודרנית, אבל חשוב לציין שהאמנות הישראלית היא תחום מגוון שממשיך להתפתח ולהשתנות עם הזמן.
