העבודה של אלכס לוין בשם "אל האור" יוצאת דופן מאוד בז'אנר שלה. זה אחד הציורים המסתוריים ביותר של האמן הישראלי המוכשר - לפחות כי הרחוב התלול בעיר העתיקה בירושלים מזכיר את "ספירלת הזמן", הילד האהוב על הוליווד. למעשה, באותם סרטים ספירלת הזמן בדרך כלל מובילה חזרה לעבר ואילו בציור "אל האור" היא מובילה לעתיד. אור וחושך, טוב מול רע - הם הבסיס של הפילוסופיה היהודית. המעבר אל האור תמיד קשה ובציור של אלכס לוין אפשר לראות שזו דרך לא קלה לגיבור שלו.
ירושלים היא אכן עיירה מסובכת, שקשה להישאר בה נאמן לעצמך. כמובן שזה הרבה יותר קל למי שחי בקהילה דתית אבל עם זאת, בחירה מוסרית היא תמיד אינדיבידואלית. זה תואר על ידי הרב המפורסם יוסף סולוביצ'יק בספרו "איש דתי בודד". שמירה על עולמו הפנימי הייחודי תוך כדי היותו חלק מעמו עם מסורותיו ואורחות חייו – זו המשימה החשובה ביותר של כל יהודי.
משחק האור והצל על הבד של אלכס לוין עוזר לגלות את אופיו ותשוקות החיים של הגיבור שלו - כמו הגפנים הפורצות דרך הסלעים. זו הסיבה שאנשים אומרים שירוק הוא צבע התקווה. אבני ירושלים מעולם לא דיכאו את החיים, להיפך, הם תמיד תמכו בהם. והמנורה מעל ראשו של אדם דתי מזכירה לנו את הפרשה הידועה של הבעל שם-טוב, מייסד היהדות החסידית: "אפילו אלומת האור החלשה מפזרת את החושך למרחקים ארוכים".
אלכסנדר רימן.
חוקר המורשת היהודית ועיתונאי, ישראל
