בית המקדש הראשון, המכונה גם מקדש שלמה, נבנה בירושלים במאה ה-10 לפני הספירה על ידי שלמה המלך, בנו של דוד המלך. הוא נבנה על הר הבית, הנחשב לאתר קדוש ביהדות, בנצרות ובאסלאם. על פי התנ"ך, המקדש נבנה באמצעות חומרים ועבודה שסיפק חירם מלך צור, ובנייתו ארכה שבע שנים. זה היה מבנה מפואר ומפואר, מעוטר בזהב וחומרים יקרים אחרים. הוא נחשב למרכז הפולחן הדתי היהודי, וארון הברית שהכיל את עשרת הדיברות הוחזק בו.
בית המקדש הראשון נחרב על ידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס, כאשר כבשו את ירושלים והגליו את העם היהודי לבבל. בית המקדש נשרף ונבזז, וארון הברית אבד.
בית המקדש השני נבנה בירושלים במאה ה-6 לפני הספירה, לאחר חזרת היהודים מגלות בבל. המקדש נבנה מחדש באותו מקום שבו נמצא בית המקדש הראשון, והושלם בשנת 515 לפני הספירה. הוא לא היה מפואר כמו בית המקדש הראשון ולא הכיל את ארון הברית. אף על פי כן, זה היה עדיין אתר דתי חשוב לעם היהודי.
בית המקדש השני נחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, במהלך המצור הרומי על ירושלים. המקדש הוצת ונהרס כליל, ושאר האוכלוסייה היהודית נהרגה או הוגלתה. אירוע זה ידוע בשם נפילת ירושלים ומציין את סופה של הנוכחות היהודית בעיר עד המאה ה-20.
ההרס של ה מקדש ירושלים השני הוא אירוע משמעותי בהיסטוריה היהודית ומציין את סוף ימי בית שני. הייתה לה גם השפעה עמוקה על התפתחות היהדות, שכן העם היהודי נאלץ להסתגל ולפתח צורות חדשות של קיום מצוות דתי ללא המקדש.
