הציור של אלכס לוין בשם 'זוהר בוקר של מגדל דוד' הוא מאוד יוצא דופן מהרבה בחינות. אין עליה כיכר בכותל בעיר העתיקה בירושלים – הגיבור הראשי בציוריו של אלכס. יש עליו חפץ נוסף שהפך מזמן לסמל תיירותי של בירת ישראל.
למען האמת, על פי רוב ההיסטוריונים המומחים, למגדל דוד אין קשר רב עם המלך עצמו. למעשה, מדובר כאן בצריח השייך לתקופה האוסמנית, אם כי פונדק בקומפלקס ההיסטורי-ארכיאולוגי של מגדל דוד יש מבנים שמורים היטב הקשורים לכל תקופות קיומה של ירושלים. העיר שדווקא דוד המלך הפך לבירת ישראל... אולי כאן טמון הייחוד העיקרי של ירושלים - עיר השמים והארץ שקלטה לאורך כמה אלפי שנים את ההיסטוריה של עשרות עמים ותרבויות. אבל עדיין לעיר הקדושה יש את הקבוע היהודי השולט גם בחלקים שלה שבהם שזורים תקופות שונות.
הציור הזה של אלכס לוין עוזר לחוש כמעט פיזית את תחושת המילים "ירושלים הזהובה". בערפל מוזהב רווי האוויר, חומות העיר העתיקה וכמובן, הברושים ועצי הזית. אפשר לראות שהשמש עוד לא פרצה בענני הבוקר אבל הופעתה מעל האופק כבר הודיעה ליהודים על זמן תפילת שחרית (שחרית). אי אפשר לפספס את הרגע הזה - אחרת, האנרגיה שממלאת את אוויר הבוקר תתמוסס עד עלות השחר הבא.
אבל נראה שהאנשים המצולמים ביצירת המופת הזו לא ממהרים. הם חלק מהאווירה הייחודית של ירושלים, הם נכללים בה לתמיד. וזו התחרות שבה אגדת היהודי הנודד מקבלת משמעות חדשה... עקרונית, כל מתאם בזמן בין יצירה זו לבין ציורים אחרים של אלכס לוין הוא די מותנה - כך נראו חומות המבצר של עיר הקודש היום ולפני שנים רבות. ירושלים הייתה קיימת ותתקיים מעבר למושג הזמן – כמו היהודים עצמם שכונו סמל הנצח על ידי פילוסופים וסופרים מתקופות ומדינות שונות.
אלכסנדר רימן
חוקר המורשת היהודית ועיתונאי, ישראל
