אנחנו מדברים עם אמן מוכר לכם – אלכס לוין, אמן ישראלי מאוד יצירתי, שאליו התקשר מייסד הרשתות החברתיות של פייסבוק מארק צוקרברג מזמן, וביקש סליחה מהצעיר על מחיקת העמוד של האמן. לאחר מכן, החשבון המרעיש שוחזר. היום, הגיבור שלנו מעדיף להכיר לקהל את יצירותיו היוקרתיות דרך רשתות חברתיות במקום תערוכות חיות, שהיא מאוד רלוונטית ומודרנית בסטנדרטים של היום, מנסה לא להיזכר בסיטואציה המרעישה עם פייסבוק, יתר על כן, התמונות המהממות שלו מלאות באין סוף מדברות הרבה יותר טוב, אהבה נלהבת לישראל, לשם חזר מקייב בגיל 15. לוין גם צבר מספר עצום של תמונות של ארץ הקודש, וכל ערי הארץ הפורייה הזו של חלב ודבש, הציפורים, הפרחים, החיות שלה. , נופים, יפהפיות לא ארציות. על הקנבסים שלו - וחפצי יודאיקה עתיקת יומין, וירושלים מלכותית מהממת, ותל אביב חופשית וקלה, ורבנים חכמים, וחגי ישראל, וילדים יהודים מקסימים, והנושא האינסופי של שואה. דיברנו על מה חדש וחשוב שקרה בחייו של אלכס לוין לאחרונה, איך הוא חי ונושם, על מה הוא עובד.
– אלכס, הרבה זמן לא דיברנו על מה שקורה היום בחייך היצירתיים, מאיפה אתה שואב השראה?
- בפעם האחרונה שוחחנו על הציורים שלי על שׁוֹאָה. זה לא אומר שסיימתי את הסדרה הזו ולא אחזור אליה יותר. להיפך, אני מאמין שהאמן צריך תמיד לחשוב הרבה זמן על הנושאים הישנים, שפעם היה מוצף בהם, כדי לגשת אליהם איכשהו בדרך חדשה. מבחינתי נושא השואה חשוב מאוד. בכל פעם אני מנסה לחשוב ולהרחיב את זה עם כמה תמונות טריות. הרעיונות של הרישומים מגיעים אליי בצורה בלתי מובנת לחלוטין; קשה לי להסביר את זה. אני יכול לעבוד, או ללכת ברחוב, לראות סרט, ומחשבה יורדת מלמעלה, המייצגת קנבס שלם, ואני בהחלט חייב לרשום אותו, לשרטט אותו במחברת שתמיד איתי. לעתים קרובות, אני מתעורר בחלום ורואה תמונות. לא ברור איך זה קורה, כאילו מישהו מלמעלה שולח לי כמה הודעות, מחשבות. יש לי באמת הרבה רעיונות ופרויקטים. כרגע אני עובד על סדרת ציורים בשם "צבעי היהדות"- זו תהיה סדרה יוצאת דופן ומורכבת של ציורים. בו אנסה לראות ולדמיין את ירושלים כפי שלא עשיתי זאת בעבר. לפני כן ציירתי את התמונות די מציאותיות, והתעוררו קשיים להדגים את ירושלים רק באחת מהן, ואפילו מכל עבר, וכך נראו שם כל העיר העתיקה, כל חומת הבכי.
– מה עוזר לך בעבודתך, מה תומך בה?
"זה עוזר לי מאוד כשאני מציג את התפילות הקדושות העתיקות של היהודים, במשך אלף שנים, יש לי את המשימה הכי חשובה - לשפוך את כל הרוח הזו, את כל הדמעות ששפכו היהודים המתאבלים על בית המקדש החרב. יום בהיר אחד, באמת רציתי לתאר את כל אלפי שנות ההיסטוריה היהודית על קנבס. הסדרה הזו עכשיו בעיצומה, היא תהיה מורכבת מ-50-60 ציורים, היום יש כבר 20. אנשים מרגישים בצורה מושלמת את ההילה הקסומה והאנרגיה הבוקעת מהציורים שלי, וזה נעים בטירוף, אני עושה את העבודה שלי עם כל שלי לֵב.
- אתה משתמש פעיל ברשתות חברתיות, אני אישית רואה שמספר עצום של מנויים אוהב בכנות את היצירות שלך. מהו סוד האהבה העממית עבורך, עבור הציורים שלך?
– הסוד שלי הוא פשוט, אני מסתובב הרבה בארץ הקודש, מגלה הרבה מקומות לא נחקרים בהם לא הייתי בעבר. כך למשל, רק לפני שבועיים, עם חברו הטוב, הוא הסתכל לתוך המנהרות של הכותל. חבר גילה לי את סודות הכותל והעיר שבה כף רגלם של תיירים מעולם לא דרכה. כמובן שיש מנהרות שבהן עדיין מותר לאורחי ישראל, אבל במקרה שלי זה לא היה כך, הלכתי בדרכים בתוליים. שם, בפנים, מול מבטי נמצאת ירושלים ההיא, שרק מתחילה להיחפר ממרבצי הזמן העמוקים. לאחר מכן, הבנתי בבירור שההיסטוריה של העיר הגדולה הזו נכנסת למעמקים, והיום, ארכיאולוגים טוחנים את האדמה כמו מסננת, מסננים דליי אדמה וחול, בחיפוש אחר גרגירי העבר. כמובן שכל מה שראיתי מאוד השפיע עליי. מהי היסטוריה יהודית? זהו, קודם כל, חומת הבכי, ומתחתיו - כל העולם. והדבר המעניין ביותר הוא שמתחת לכותל, מתחת למפלס הזה, מכינים היום מדרחוב, מתחם אמנות גרנדיוזי עם מוזיאון גדול. יוצרים את הציורים, לומדים את ההיסטוריה שלנו, רואים איך ארכיאולוגים חופרים את אדמתנו, נטענים מכל זה באופן לא רצוני באנרגיה יצירתית, יוצרים, מציירים עם צבעים על קנבס. אני מדגיש שמאוד חשוב לי לחיות בישראל, לרמוס את הרגליים ולהרגיש את הארץ הזו. כי אז יש תמונות ברמה אחרת. אין מדינה יפה יותר משלנו. יש כאן משהו אמיתי, אמיתי, שבשבילו אני רוצה להיאחז. פעם אחת שמעתי ונזכרתי במשפט הפולחן של רבי נחמן מברסלב: "קדושת ישראל כל כך גדולה עד שאין השכל האנושי יכול להבין אותה". אני רואה במולדתי ההיסטורית פלא עולם ייחודי, שאנשים חולמים לגעת בו. אני אוהב לגלות כאן מקומות חדשים, ליצור ולחיות כאן.
– לאחרונה חזר ממקום מדהים לציפורים ובעלי חיים, שנקרא "עמק החולה". זוהי השמורה הגדולה בעולם, בה מתאספים כל הציפורים שטסות מאירופה לאפריקה, ישראל עבורן היא אזור מעבר. חלק נשאר לחורף איתנו, חלק - טס לקצוות לוהטים עוד יותר. אני מודה שאני אישית רואה שישים אלף עגורים עם עלות השחר ובשקיעה, לראות את הנס הזה - מראה יפהפה ללא דופי, אני רואה בזה אושר גדול. בעבר ציפורים הרסו שדות ישראלים ביבול, ציפורים אכלו הכל וכדי שזה לא יקרה שוב, הם מביאים לשהותם 8 טון תירס מדי יום. אחד הלוקיישנים האהובים עלי, בו אני גם אוהב לטייל, ובו אני מעדיף לצלם מספר תמונות, הוא החולות החמים של מדינת היהודים. בימים אלה אני הולך 30-40 קילומטרים בכל פעם במדבר יהודה, ולאחר מכן אפשר לחזור הביתה על ידי אדם אחר. בשבילי זה כמו מכונת זמן. נוסעים למדבר אל בדואים, תוך שעה, כמו על גלגל זמן, אני נופל לתקופה של היסטוריה בת אלף שנים. אני רואה מולי את אותם הרים מקראיים שאברהם התבונן בהם, גמלים, שמים ללא תחתית, אותם עדרי כבשים שאבותינו רעו, אוהלי הבדואים, מנהלים את אותם חיים ישנים, ללא חשמל, וכמו לפני שנים רבות. ילדים של עמים אלה אינם הולכים לבית הספר, עוסקים במלאכות עתיקות וגידול בקר. רק בהיותך קרוב לעתיקות הזו, אתה מבין איך אנשים יכולים בקלות ליהנות מדברים פשוטים ואלמנטריים לחלוטין. הם לא ממהרים, בדיוק כפי שהיו בעבר. אפילו ביליתי פעם אחת עם הבדואים, הם ישנים על גג ג'יפים, כי קל להם יותר לנשום בלילה, מתמזגים חזק עם הטבע, שהפך לחלק שלהם. כשאני שם, אני לא יכול להפסיק לחפש וליהנות מכל הפאר הזה. המדבר המקסים ביותר מופיע לי בזריחות ושקיעות, בזרם עוצמתי של אנרגיית אור. אי שם מרחוק זורח ים המלח בנצח, שמעליו זורחות קרני השמש הענקיות ומאירות את החולות. שם תוכלו להרגיש בעצמכם את כל צבעי הטבע הללו, להירגע, לחשוב על כמה דברים שקשה לחשוב עליהם בהמולה של העיר. די לי כמה ימים של מנוחה כזו, שלאחריהם אתה חוזר לעיר, כאילו חיית עידנים. הזמן במדבר נע לאט מאוד והולך אחרת לגמרי. אבל צריך להתכונן היטב לביקור במדבר, לדעת את המסלול בדיוק, ללכת לשם עם אדם שמכיר את הדרכים. לנסוע לשם בעצמנו מאוד מסוכן, פעם, לא חישבנו את כמות המים שלקחנו איתנו בטמפרטורת קיץ של עד 50 מעלות, והיה לנו מאוד קשה. המדבר נמס, היה קשה לנשום בו, הוא היה מחומם בצורה מפלצתית. לא ביטלנו את הנסיעה אליו, כפי שכבר סיכמנו. רק תהיתי איך לשרוד שם בחום כזה. אבל במבחנים כאלה, חברים אמיתיים תמיד עוברים את מבחן הכוח.
אני לא צלם מקצועי, אבל אני אוהב להציץ על היופי האמיתי ולתקן אותו במצלמה. מסגרות אלו עוזרות לי אז בעבודתי. לדוגמה, כשאתה כותב בדואים, אתה צריך לקבל מספר מסוים של צילומים מהידיים, השקפותיהם, הרגשות שלהם. אחרי "ציד התמונות" הזה שמתי הכל בתיקיות נפרדות. התמונות שלי אז שימושיות בפעילויות הציור שלי. אני מציין שאני לא עובד על תמונות, האחרונים רק עוזרים להבהיר את הניואנסים והדקויות, כמה פרטים. לירושלים מומלץ לצלם מנקודות שיא, רק כך ניתן להשיג את המינים הנדירים והתמונות יוצאי הדופן המדהימים ביותר. אני ממליץ לאורחי העיר לא להסתובב ברחובות התיירות, אלא לעלות למשל למגדל דוד, שם פתוח מוזיאון מעניין, מרפסת תצפית ממנה פזורים נוף שאין דומה לו על כל העיר העתיקה. אני אוהב לצלם תמונות של ירושלים המופלאה מהגגות. כאמן הסתובבתי בכל העיר, ועכשיו אני צופה בה מגובה ומזוויות שונות, שעליהן אני ממליץ גם לחובבי מראות ישראליים נוספים.
מאמר מאת: יאנה לוברסקאיה
מקור: https://stmegi.com/posts/76138/izrail-khudozhnika-aleksa-levina/
