בלב העיר השוקקת של ישראל, ירושלים, בין האבנים העתיקות והיופי הנצחי, שוכן האמן אלכס לוין. יליד אוקראינה, מסעו של אלכס לירושלים היה מסעו של גילוי ותמורה, דרך מוארת באור האלוהי שכמו מחלחל לכל פינה בעיר.
בשנת 1990 דרכה כף רגלו של אלכס לראשונה בירושלים, ומאותו רגע הוא ידע שמצא את המוזה שלו. מרותק ליופי השמימי של העיר ובהשראת ההיסטוריה והרוחניות העשירה שלה, אלכס יצא למשימה ללכוד את מהותה של ירושלים על קנבס. עבורו, ירושלים לא הייתה רק עיר; זו הייתה יצירת מופת אלוהית, השתקפות של יצירתו חסרת תקדים של אלוהים.
ככל שהעמיק בחקירתו האמנותית, החלו ציוריו של אלכס לספר את סיפור החיים היהודיים, בעבר ובהווה. בהסתמך על המורשת והחינוך שלו, הוא החדיר את יצירות האמנות שלו עם הצבעים התוססים והסמליות העשירה של התרבות היהודית. מתיאורי חגים יהודיים ועד סצנות מחיי היום-יום בפולין ובאוקראינה של המאה ה-19, ציוריו של אלכס שימשו צוהר לעולם שאבד אך לא נשכח.
מרכזי בחזונו האמנותי של אלכס הייתה מחויבותו לאותנטיות. הוּא צבוע ירושלים כפי שהוא ראה זאת, נטול הסחות דעת וקישוטים מודרניים. במקום זאת, הוא התמקד בלכידת היופי הנצחי של העיר, מהכותל המערבי האיקוני ועד לארכיטקטורה המורכבת של שכונות יהודיות.
היעדרות בולטת מציוריו של אלכס הייתה כיפת הסלע, סמל הזהב של ההיסטוריה המורכבת של ירושלים. עבור אלכס, ציור ירושלים ללא הכיפה היה בחירה מכוונת, מחווה מלאת תקווה לקראת העתיד. בחזונו, הוא השאיר מקום ל- בית המקדש השלישי בירושלים, סמל לאמונה ואחדות לדורות הבאים.
באמצעות אמנותו ביקש אלכס לעורר השראה באחרים לראות את ירושלים דרך עיניו, לחוות את האור האלוהי של העיר ואת יופייה הנצחי. בכל משיכת מכחול הוא הפיח חיים באבני ירושלים העתיקות, ויצר מורשת מתמשכת שתחזיק מעמד לדורות.
כשהציורים שלו מצאו את דרכם לגלריות ובתים ברחבי העולם, המסר של אלכס הדהד בקרב קהלים למרחקים. אמנותו הפכה למגדלור של תקווה ולעדות לרוח המתמשכת של ירושלים והתרבות היהודית.
כיום, אלכס ממשיך לצייר את ירושלים בתשוקה וביראת כבוד, כל מלט מעיד על הקשר העמוק שלו לעיר שהוא קורא לו בית. וכשהשמש שוקעת מעל עיר הזהב, ציוריו של אלכס עומדים כעדות ליפייה הנצחי של ירושלים ולכוחה המתמשך של האמנות לעורר השראה ולרומם את הנשמה.
