ברכת כהנים, מוקדשת לאירוע שניתן לצפות בעיר העתיקה (ליד הכותל) רק פעמיים בשנה - בימי פסח וסוכות, באביב ובסתיו. אז יורדים צאצאי כהנים מכל ישראל ומשאר העולם למקום הקדוש ביותר של העם היהודי. הם משבחים את כל הבאים לירושלים באותו יום בהתאם לטקס שנקבע לפני שנים רבות.
הכיכר מול הכותל, כפי שניתן לראות בציור זה של אלכס לוין, מלאה באנשים בטליתות לבנות. בגדים לבנים של כהנים ושל גברים אחרים שהגיעו לברכה עומדים בניגוד ללבוש הצבעוני של נשים הכובשות את המגזר הדרומי ליד החומה. מהמקדש הקודם והעתיד הם מופרדים על ידי שטח ממש קטן, שעדיין בלתי עביר. אבל המקום שבו עמד בית המקדש כבר פנוי, כל מה שצריך זה לטפס למעלה - לא כל כך פיזית אלא בעיקר רוחנית.
נראה שאנשים בכותל הם מסה שלמה ובמבט ראשון, הם משוללים אינדיבידואליות. אבל בכל זאת, בחזית יש אדם בולט – יהודי אורתודוקסי יושב על גג בית ירושלמי וידיו שלובות את ראשו. קשה לומר על מה הוא חושב ברגע זה. אולי הוא רק מתפלל ומתחנן לה' שיחזיר את כל היהודים מהגלות וישקם את בית המקדש? או אולי הוא מפחד מבוא משיח? הכוונה לסבלים הקשורים לביאתו? אבל הכי חשוב שהאיש הוא מעל כל אלה שמתפללים בכותל, והוא יכול לראות מה שהם לא יכולים. אפילו בעיניים עצומות...
אלכסנדר רימן
חוקר המורשת היהודית ועיתונאי, ישראל
